המרחב הבריא
המרחב הבריא
מהאמזונס ועד חופי ישראל - אווי אנקה מנקה את העולם
לאחר מסע של שלושה חודשים ביערות הגשם, חוזרת אלינו אווי אנקה עם תובנות על חיי שבט השיפיבו. מסך הפסטורליה מתחיל להסדק עם חדירת מאפייני תרבות הייצור והצריכה, בשעה שהפלסטיק מתחיל לשנות את אורחות חייהם של מי שעד לא מזמן היו מנותקים לחלוטין מן המערב.
אווי היא אמנית רב תחומית, פרימטולוגית, מדענית שימור ומנהלת עמותת Plastic Free Israel.
https://www.plasticfree-israel.com/
בשיחה הרחבנו על נזקי הפלסטיק לבריאות האדם והסביבה, מה ניתן לעשות ברמה האישית וברמה הכללית על מנת להפחית את השימוש בו ולהפוך את המרחב שלנו לבריא יותר.
שלום לך שלום לך ברוכים הבאים וברוכות הבאות למרחב הבריא הפודקאסט שעוסק בקשר בין הבריאות שלנו לבין הסביבה המתוכננת והבנויה שמי אדריכל אייל אוסנגר ומי שמצטרף אלינו היום בפעם הראשונה, אני אדריכל שמתכנן בראייה של השפעת הסביבה המתוכננת שלנו על הבריאות הפיזית, המנטלית והחברתית שלנו והיום אנחנו.
מארחים כאן ואני מאוד גאה לארח את אווי אנקה, שלום אווי.
שלום.
כיף שבאת אלינו היום ממש.
נראה לי שאת מביאה לפה איזה שהיא רוח חדשה שעוד לא הייתה אצלנו בפודקאסט עד היום ומי שככה הקשיב לפרקים הקודמים. יודע שאני הרבה פעמים מגדיר את המושג הרחב שנקרא בנייה ירוקה כגעגוע. כלומר כולנו יצורים שבאיזשהו מובן מתגעגעים לאורחות חיים שאנחנו הולכים ומתרחקים מהם.
סיפור גן העדן האבוד הוא מיתוס מערבי מאוד חזק, שבו היה איזה שהוא עולם מושלם גן העדן.
קצת התעסקנו שם עם הדברים החרבנו את הכל ומאז אנחנו מתגעגעים לאותו לוסט פרדייס ורוצים לעשות.
לאורחות החיים, אז אנחנו נדבר גם על זה. נדבר לא מעט על זיהום הפלסטיק בעולם.
ומיד גם נציג אותך באופן מלא, אבל פתיח ומתחילים.
הבריאות שלכם מושפעת מהמקומות בהם אתם נמצאים. נשמע מפתיע 90% מזמננו, אנחנו נמצאים בתוך מבנים אפילו כשאנחנו יוצאים החוצה מבעד לדלת. אנחנו נמצאים בסביבות מתוכננות.
העיר, הפארק השכונתי ואפילו החורשה הקרובה כולם החלו כרעיון במוחו של מתכנן למקומות האלה השפעה ישירה על הבריאות הפיזית והנפשית, שאין כמובן שני צדדים של אותו המטבע באמצעות מחקרים פורצי דרך בתחומי הפסיכולוגיה, מדעי המוח והאדריכלות, ניתן לאפיין מרחבים בריאים. מקומות האלה מעצימים את הנפש, מעוררים השראה, מחברים אותנו לקהילה, משפרים את מצב הרוח שלנו וגורמים לנו.
איך עושים את זה? בואו נגלה יחד.
איזה כיף אז אווי אנקא אומנית רב תחומית פרימטולוגית, מדענית שימור ומנהלת עמותת פלסטיק פלסטיק פריזר.
אכן כן.
למרות שחלק לא מבוטל מהדברים שאני אמרתי דורשים הסבר, ונראה לי שאנחנו נסביר אותם תוך כדי השיחה איתנו אז.
הפרק של היום שיהיו בו גם כל מיני רפרנסים למלחמת הכוכבים ודברים מעניינים נוספים.
אנחנו באמת הזמנו את אווי אני אספר רגע שאת אווה הכרתי דווקא דרך האומנות. ביקרתי בתערוכה מדהימה שהייתה.
בגלריה תל אביבית שבעצם הציגה מעין עבודת מחקר שאת עשית ותוצאות המחקר או חלק מהמחקר בעצם בא לידי ביטוי דרך האומנות שלך.
את יכולה קצת לספר רגע ממש?
בקצרה על התוצאות כי כי על הדרך אני רוצה לדבר באריכות. אבל מה בעצם הצגת באותה הגלריה בסופו של דבר?
אז בעצם התערוכה הזאתי צמחה כהשראה. זאת אומרת, ההשראה לתערוכה היא מתוך המחקר שלי שעשיתי באמזונס. האינטראקציה שבין שבט השיפיבו לבין הקופים שהם חיים לצידם.
והתערוכה בתערוכה בעצם ציירתי את כל הקופים את כל המינים של הקופים. יש שם מגוון מטורף.
13 מינים של קופים במקום אחד.
לאורך נהר האוקיאלי באמזונס הפרוואן ובתערוכה חשבתי עוד כשהייתי שמה שאני רוצה לא רק לתת ביטוי לכל אחד מהמינים האלו של הקופים שחיים שם.
הם כל כך שונים וכל כך מיוחדים, כל אחד בפני עצמו. יש לו את הייחודיות שלו, אבל גם לכל אחד יש איזה שהוא סיפור.
שנובע מהאינטראקציה בין השבט לקופים אם זה זה שהם אוכלים אותם, אם זה שהם משתמשים בהם כחיות.
אם זה שיש להם ייצוג במיתולוגיה בסיפורי הבריאה ובתרבות אגדות והמון המון דברים נוספים בחלק, הם גם משתמשים בחלקים בשיניים, בעצמות, בזנבות בכל מיני מטרות, תכשיטים, רפואה ובעצם יש להם תפקיד משמעותי בחברה ובתרבות של השי פי אז. זה מה שרציתי ככה להוציא.
בצורה הכי יצירתית שאני יכולה כי קצת לתקשר את החוויה, את המחקר.
וגם.
ככה לתת טעימה מכל הסכנות שעומדות בפני גם הקופים וגם השיפוי, ולמעשה רוב הקהילות השבטיות שחיות באמזונס.
הערה קטנה, מישהו אמנות מעניינת אותו והנושאים שנדבר עליו מעניינים אותו. אבי אנקא תחפשו אומנות מדהימה ומהממת. אגב ציינת רק ציורים אבל היו שם גם פסלים שעשו מאומרים ממוחזרים ותכף נדבר על זה כאילו כל מיני דברים שאת עושה בכישרון רב.
ועכשיו אני רוצה לשאול אותך את השאלה הבאה אנחנו.
פעמים בפודקאסט מדברים באמת על אותו געגוע, על אותו אותה תנועה אנושית, לצורך העניין של התרבות המערבית שבאה ואומרת איבדנו משהו בזה שהתנתקנו מהאדמה, התנתקנו מהקרקע, החיים הופכים להיות חיים עירוניים מאורצים. לא פעם הזכרתי פה את עלילות גילגמש, שזה יצירה ספרותית בת 3000 שנה, שבה מלך ערך עוזב את העיר הגדולה, מתחפש לאחד העם.
ויוצא בעצם אל הטבע פוגש שם איזה יצור שהוא חצי אדם. חצי חייה נלחם בו, מתיידד איתו.
ואחר כך יש כל מיני יציאות אל תוך היער וגם שם הוא נלחם בהתחלה בעץ הראשי של היער. אחר כך הוא מבין בעצם שהוא צריך לשמור עליו בעצם שיח ודיון שלפני 3000 שנה על נושאים שהם בוערים גם היום בהקשר של הגנה על הסביבה בהקשר של מעבר מתרבות לקתית לתרבות חקלאית שבעצם אנחנו מתייחסים אחרת אל הטבע, אל האדמה, אל הנכסים הטבעיים שסביבנו.
ובהקשר הזה אני רוצה לשאול אותך בגלל שאת בילית 3 חודשים נכון בשבע בדרום אמריקה.
מה זה הדבר הזה שאנחנו כל כך מתגעגעים אליו? אולי אנחנו מתגעגעים לאיזה שהיא אשליה ואני ממש אשמח שמתוך העדות שלך תני לנו תיאור של חיי היומיום בשבט השיפי בו באמזונס קצת מי השבט הזה, מי האנשים ואיך מתנהל, איך מתנהלים שם החיים היומיומיים.
שאלה גדולה, אבל כן תראה להגיע להגיע לקהילה השבטית שנמצאת 9 שעות מהעיר הגדולה בסירה.
אני גם הגעתי לשם בסירה ממונעת וכזה אתה יודע איזה משהו שנראה כמו מטאטא שמחליטים למים ובעצם אתה כזה נוסע איתו? אז לי לקח 9 שעות בשביל אנשים המקומיים לוקח סביבות היום או יום וחצי להגיע לעיר. וכשאתה מגיע למקום הזה בלב היער.
גם.
אנשים, אין כביש אין אסירה הוגנת באיזה שהוא הר של בוץ ואתה פשוט צריך להגיע למעלה איך שהוא.
אז אתה יודע, אני עם תיק של 13 ק"ג על הגב מורידה נעליים ופשוט הולכת על הבוץ.
והחום הוא לא חום של אה טוב נגיע לבית ויש מזגן זה חום שאתה פשוט חי איתו וכמות היתושים וזה אנשים פשוט כל כך רגילים לזה שמה שאתה נכנס לאיזה שהיא בועה כזאתי אתה יודע מצד אחד אנחנו אומרים אנחנו חיים בעצמנו בבועה והם חיים את העולם האמיתי את הטבע.
אבל בשבילי זה לקח לקחת איזה רגע כזה לנחות ולהתרגל. אין חשמל, זה לא משהו שהוא מובן מאליו.
חלב או שמן לטיגון זה גם לא משהו שהוא מובן מאליו. מה הם זורמים? אין דבר כזה כל מים שאתה רוצה להשתמש בהם לאיזה שהיא מטרה זה מים שאוגרים בדליים פשוט שופכים אותם על עצמך או לשטוף ידיים.
אתה צריך למצוא דרך, אני לא יכולה להדליק בארז ופשוט יהיה מים, אז אז גם זה והרבה מהאוכל שהם אוכלים זה אוכל שהם אוכלים.
תופסים או צדים ביער או דגים בנהר ובשבילנו שאנחנו לא רק מנותקים מהטבע. אנחנו חיים באיזה מין ג'ונגל של בטון. אז סליחה רגע שהשימוש בבטון זה סרט כזה, אבל אבל כן אנחנו, אנחנו מנותקים מהטבע וזה לא כאילו זה זה נורמלי להגיד את זה.
והאוכל שאנחנו קונים אנחנו קונים אותו ארוז בסופר ולא הולכים ליער ותופסים או מחוברים לתהליך.
של ייצור המזון ושום צורה זה רחוק מאוד מאיתנו, והערך שלנו לטבע לדעתי נורא מושפע מזה.
גם ההרגלים שלנו, אז אני מגיעה לשם וכזה מרביצה לעצמי בכל אני רוצה לאכול אני אוכלת באיזה מין ריקוד כזה כי יתושים עזובים ומה לא בכל זבוב או שהוא משאיר לך טיפת דם על העור או שהוא נכנס לך לעפעף של העין כל מיני שפע של זה ואנשים שם כל כך רגועים ואתה אומר בכזאת עדינות הוא פשוט.
תופס בכזאת בכזאת אלגנטיות את היתוש שיושב.
מעיף אותו הצידה ואני רואה כזה ערימה של זבובים ויתושים מתים, ואני כזה נותנת כאפות לכל הגוף שלי.
ואנחנו שונים. זה גם משהו שאפשר לחשוב עליו בהקשר של איך אנחנו אבולוציונית הסתגלנו לסביבה שבה שבהנו רוב השנים ואז אנחנו באים ומזיזים את עצמנו למקום שאנחנו לא לא הסתגלנו אליו כמו אנשים המקומיים. אולי אדם שלהם- מתוק ליתושים.
אולי הם לא רגישים, הם לא מפתחים אלרגיות כמונו, הם לא נשרפים בשמש כמונו אליי צחקו עליי שם שאני מנסה להשתזף בשמש ולהיות כמוהם. כן?
יש שם שמש בגונגל.
יש שם שמש מטורפת ולחות מטורפת. אין היו ימים שאמרתי וואו כי הם פשוט יש. אתה עומד אתה סטאטי, אתה לא עושה כלום.
ואתה מת, אבל.
אחרי חודשיים וחצי הרגשתי איזשהו שיפור, וכשאתה הולך ביער ומחפש קופים ונכנס ליער, אתה צריך להיות לבוש, אז כל יום לבשתי שתי זוגות מכנסיים אחד על השני, שתי חולצות, אחת על השנייה ארוכות עם מגפיים. זה מקום שהוא לא בטוח. אתה יכול לקבל מחלות מהרבה מהפרזיטים הרבה מהעקיצות שם.
אז אז להיות עם שכבות ארוכות כאילו אתה בחורף.
באמצע היה 4, 65, 40 מעלות.
צרוף.
אז כל מה שאמרנו עכשיו בעצם הניע מכל מי שחשב שחיים מסורתיים הם טובים פתאום.
זהו. אבל אז אמרתי משהו מרתק אמרת, אבל הם מאושרים עכשיו אני גם נתקלתי בחוויה הזאת בכל מיני מקומות יחסית נידחים שבו אנשים חיים חיים מאוד מסורתיים, מאוד מחוברים ואת רואה שלמרות הדלות שבעינינו היא נראית דלות נוראה, שאנשים שנגיד את נכנסת אל הבית שלהם, שהוא מעין איזה חושה, כזאת שעשויה מעלים ובבית אין כלום.
כלום ברמה שאולי יש כמה סמרטוטים על הרצפה של לישון בהם, ויש דבר אחד שתלוי על הקיר שזה מעין ציור של גבר ואישה ומישהו הסביר לי שזה סוג של כתובה של בעלי הבית וזהו זאת אומרת זה תכולת הבית אז אנחנו נורא מסתכלים על זה באיזה שהיא ביקורת כזאת של דלות. מצד שני באמת אנשים מאושרים.
ומהניסיון שלך עם השי פי בו מה זה האושר הזה? מאיפה זה מגיע?
זהו מה שאמרת עכשיו נורא מחבר אותי אולי זה אולי זה יכול להישמע כקלישאה, אבל הטוב שבפשטות ויש המון. מי אני שאני אגיד שזה פשוט.
זה אולי הרבה יותר ממה שאנחנו ממה שאנחנו רואים כלא יודעת, תרבות עשירה ובית מלא בדברים.
אני באמת הרגשתי את זה יותר באיך שהיום מתנהל, באיך שקמים בבוקר.
וכל אחד הולך ומתעסק באנשים והגברים הולכים לצא צאגרה זה כמו גינה כזאת שיש לכל משפחה שהם הולכים ועובדים את האדמה שלהם הם מגדלים את היוכה שלהם הם מגדלים את הבננות את הפלטנות שלהם וקקאו ועצים.
כמה שעות ביום הם עובדים ב.
הם חוזרים, הם יוצאים באיזה 8 7 8 בבוקר.
חוזרים בשלוש, 4 אחר הצהריים.
אז זה יום עבודה מלא כזה. זאת אומרת, זה כבר תרבות חקלאית הם לא.
תרבות חקלאית לא תמיד אנשים הם חלק מזה. הרבה פעמים ראיתי את הנשים יוצאות ביחד עם הגברים גברים לעזור, להביא ולעבוד את האדמה ולפעמים אנשים נשארות והן תופעות ועושות את האומנות המסורתית שלהם. לאחר הצהריים הילדים משחקים כדורעף, זה משהו שהוא הגיע אליהם, מהתרבות הפרוואנית פרואני מאוד אוהבים כדורעף.
אז בכל כזה בקהילות השבטיות במזונס שבאו בעצם באיזה שהוא מג, מע כזה כזה.
או אחר אם התרבות הפרונית הם מאוד אוהבים כדורעף וכדורגל, ואחר הצהריים אתה יודע כבר כל המבוגרים יושבים כזה על הספסלים. הילדים משחקים כדורעף, השמש שוקעת וכולם יודעים שכשיתושים מתחילים לצאת בשש 7 הולכים הביתה.
והולכים הביתה והולכים לישון. הולכים לישון ב-8 בערב.
בוא נדבר רגע על על הבית שלהם, באמת, איך הבתים בנויים, ממה הם בנויים, איך הם נראים מבפנים מבחוץ.
אז רוב הבתים עשויים מעץ, הם מוגבהים מהקרקע בגלל שזה מקום שיש בו פלאנס שיטפונות, אז כל הבתים באיזה שהוא בוא נגיד חצי מטר מטר מהקרקע יש כאלה אפילו עוד יותר גבוהים אז העץ הזה הוא עץ מאוד קשה.
והגגות עשויים מעלי בננה.
לא על לי בננה עלים של פאונד טוויז של עצי דקל במשפחת עצי הדקל זה יכול להיות בננה לפעמים, אבל זה כל מיני סוגים של עלים והם צריכים לייבש אותם ולעבור איזה שהוא תהליך וממש וויבינג כזה. עכשיו כל פעם שיש חור.
בגג אז זה איזה שהוא פרויקט לבוא ולהתחיל לטום אותו עם עלים אחרים, עלים חדשים, ומה שראיתי גם באמזונס וגם בפניוגיניהם שגם שמה.
הגגות עשויים מאותם סוגים של עלים זה שמתחילים לסתום אותם עם פלסטיקים עם כל מיני שקיות ניילון ופלסטיק, כי שוב מקומות שיש בהם המון גשם, אז הפתרון המהיר הוא פלסטיק, והגגות האלו מתחילים להתחלף.
בפח.
שמשיגים הם משיגים את זה מהעיר אומרים אה, זה הרבה יותר קל. זה הרבה יותר מהיר לשים פח במקום עלים.
זה חוסך לנו עבודה בעתיד. מצד שני, הם כולם מדברים על זה שהגגות של הבתים שהם עשויים מפח מתחממים יותר וחם יותר בבתים האלו. אז תמיד הם אומרים אה, הנה זה בית ממלא בננה.
יותר נעים פה, אז הם כבר מתחילים לראות את ההבדלים ואת ההשלכות של השינויים הקטנים האלה בחומרים שמשתמשים בהם, ואחד הדברים שמשתמשו בו המון לאורך ההיסטוריה, והם גם מאוד ידועים בו. זה הקרמיקה של שבט השיפ.
עכשיו ממש הייתי במוזיאון ישראל פה בירושלים וראיתי כד ענק של השיפיבו עם כל הצורות הגיאומטריות היפות והאומנות שלהם עליו זה היה מרגש בשבילי לראות את הכד הזה שמה אבל מדהים שבכפר עצמו כבר אין כדים כאלו כי ראיתי השמה ששאלתי אנשים למי יש כד כזה פה. מישהי אמרו לי אולי לה יש תלכי אליה מישהי הראיתה לי איזה כד קטן.
+1 הוציאה מאיזה מחסן כד גדול.
שהם היו מכינים בו מסטו את המשקה המסורתי שלהם או בכלל שותים ואוכלים מהם. היום כבר לא מכינים. אומרים הם נשברים, לוקח לנו המון זמן להכין את זה.
ויש פלסטיק.
אנחנו לאט לאט מתקרבים כזה לכל מיני דברים, מערביים יותר.
שהם אולי רואים את הבנפיט שלהם לטווח הקצר.
ולאט לאט גם מבינים כמה הנזק זה עושה בסביבה שלהם וכמה. אולי זה- טוב.
למה שהם עשו קודם?
יש ספר נהדר היצירה שנקראת בשבח הצללים של תמיזקי. זה סופר יפני, אחד הבודדים שמוכר גם בתרבות המערבית, כי הוא באמת אחד הסופרים הגדולים והוא יליד סוף המאה התשע 10 וחי גם בתחילת המאה העשרים והוא חווה שינוי מאוד גדול בין יפן המסורתית ליפן המודרנית ובספר הזה שנקרא בשבלים.
הוא זה בעצם ספר שהוא מעין קנאאת עוגה כזאת שבעצם מבכה את העבר.
שהתרחק מהם, והוא מתאר שם תרבות שלמה שמבוססת על החושך. למה חושך? כי הגגות ביפן המסורתית הם גגות שעשויים גם כן מעלים מאוד גדולים ומכסים שטח גדול של הבית כדי להגן מהמון סונים.
עוד בעצם פיתחו את הגג לאור האקלים לפי האקלים המקומי, ואז מה שקרה בתים בפנים היו מאוד חשוכים, כי זה רחוק תמיד מחלונות, והחושך הזה נולדה ממנו תרבות שלמה. למשל כל הכללקה שמאותרים בזהב.
הם נראים מדהים.
כשאנחנו שמים אותם במקום שיש חושך ואפלולית הזאת, פתאום כל הדרקונים מעוטרים בזהב, פתאום קופצים, אנשים היו מתאפרות שכל הפנים שלהם מאופרות בלבן, והשיניים שחורות יש לה איזה משהו אסתטי מדהים בחושך, המרק מיסור שכולנו אוהבים ללכת למסעדה האסייתית בכלי השחור והמיסו הלבן יש לו איזה שהיא אסתטיקה מדהימה בחושך, ומה שקרה בתחילת המאה העשרים החשמל, כמו בכל העולם, הגיע גם ליפן והתחילו להאיר בתאורה החשמלית וברגע שעברו לתאורה החשמלית נמחק כל היופי הזה.
בכל התרבות היפנית, שהיא תרבות של צללים, של חושך, גם מבחינה ויזואלית אמנותית פשוט נמחק. מאור הפלוריסנט ונורת הליבון והסיפרון הזה הוא סיפון לא לא גדול, אבל ממש סוג של איזה שהוא צער על אובדן התרבות. אז גם את מתארת כאן משהו וזה מזכיר לי שכשפגשתי אותך בתערוכה ראינו.
כל מיני סממנים של תרבות, לדוגמה, כמו שירה.
מקומית נכון, ואפילו איזשהי כתיבה של סוג של כתיבת פרקטורות כתיבה של תווים.
כן זה. אז זהו. מה שציינתי עכשיו.
קודם כל, זה נשמע מרתק על התרבות היפנית, ובאמת זה קורה בהרבה תרבויות ויש איזה שהוא צער על מה שהיה פעם. גם עכשיו שהייתי אצל שיפיבו אז הם אומרים פעם היה ככה פעם היינו ככה, פעם היינו יותר שיתופיים, פעם היה פה נקי, פעם האקלים לא היו כמו עכשיו פעם.
האקלים.
זה אותו מיתוס.
אולי.
זה משהו אנושי, כזה שתמיד אנחנו אומרים פעם היה יותר טוב.
נכון, עכשיו תחשוב שהמבוגרים הזקנים הם הרבה יותר מחוברים למה שהיה פעם והם יכולים. הם יכולים לזכור איך דברים היו לפני כן ואיך הם עכשיו.
ואנחנו חושבים על זה שדורות שלמים התפתחו באיזה שהוא קונטקסט תרבותי. אם זה היה חושך או סוג מסוים של בנייה או סוג מסוים של של אומנות או אקלים.
שעכשיו הוא שונה אז אז אנחנו גדלנו באיזה שהיא סביבה שעכשיו משתנה. איך זה? איך זה משפיע על האינטראקציה שלנו עם הסביבה הזה.
נורא נורא מעניין ואצל השיפור אז בעצם לפני הנצרות ולפני שהיו תרופות והאדם המערבי שבא ולהגיד הנה הם תיקחו כזה וכזה זה ממש טוב וזה ותלבשו נעליים ותעשו כך וכך.
אז היה להם את השמיניזם היה להם את השמן שמרפא אנשים באמצעות.
איי וואסקרה איוסקה זה עץ זה צמח זה צמח סלאש עץ כזה הוא נורא נורא דק כשאתה מסתכל עליו הוא לא נראה כמו עץ גדול. הוא נראה כמו עץ נורא דקיק כזה.
ובעצם העץ הזה הם.
טוחנים אותו ומבשלים אותו ויחד עם עוד צמחים נוספים מייצרים את משקי היוסקה שהוא שימש שמנים בשביל לרפא. איך לרפא? הריפוי נעשה תוך כדי הזיות והחוויה.
פסיכודלית של השמן שהוא נודד ביחד עם הספיירס של היער ומתקשר עם האבות כדי לדעת באיזה צמחים להשתמש כדי לרפא את האדם החולה.
אז אז כל הטקס הזה הוא היה מלווה בשירה וההזיות של היוואסקה.
יצרו אומנות שנקראת קנא, שזה צורות גיאומטריות שכל שמופיעות באומנות של השי פי בו אם זה על בדים או אם זה על הקדים האלו מאוד יפים. יש איזה שהיא עקביות בצורות האלה אני מסתכלת ואני אני מזהה שזה זה.
ובדיוק מישהי שהייתה בתערוכה שלי אומרת לי יואו גם אני שתיתי איוואסקה וראיתי כאלה דברים.
עשיתי את.
זה דיסקליימר הפודקאסט לא ממליץ להשתמש בסמים פסיכודליים כל סוג שהוא על אחריות המשתמשים.
זהו אז אני לא שתיתי היוםסקה ואני לא יודעת איך איך נראות התבניות הגיאומטריות אבל זה משהו שנתן השראה לאומנות הזאת והאנשים והגברים התחילו לצייר את כל הדברים האלה ולתת להם איזה שהיא משמעות משמעות כזאת שכשמסתכלים עליהם יכולים לשיר.
כמו פרטיטורה כמו תווים וזה זה שפה.
ובעצם כשכושים את הטקסים של האייואן אז ששרים מתוך השירים האלו, מתוך המשמעויות שמופיעות באומנות הזו. וזה גם משהו שלאט לאט הולך ונעלם בקהילה שהייתי בה. לא רק שלא היו כדים, היה איזה 2 3 כדים.
אבל גם אין שמאנים יותר. המבוגרים שדיברתי איתם אמרו.
הסבים שלי והאבות שלי, וזה אבא שלי עשה.
אבל כבר לא נפטר אז כבר אין כמעט טי וואסקה ואני חושבת שאם יחד עם זה נעלמים הרבה דברים אומנם קרוב לעיר הגדולה לפוקלפה פוקלפה היא נמצאת בא כמו הבירה של אזור האוקיאלים והשיפיפו נמצאים באזור האוקייהלי אז אז בפוקלפה קרוב יש שם היוואן לתיירים.
וזה מאוד מאוד שונה מהדבר האמיתי. זה מן הסתם מוצא מהקונטקסט שלו אנשים עושים היוםסקה היום בשביל עצמם.
ולא בשביל לרפא מישהו אחר.
אז זה כזה מאוד לאט לאט הופכים להיות אנחנו יותר אינדיבידואליסטיים. אנחנו- יותר מתמקדים בעצמנו, יותר התבוננות פנימית, ריפוי עצמי כזה.
- אלטרואיסטים, יותר-
אנדרואיסטים כן כן. וזה גם אגב נורא מעניין בתרבויות המזרח ששם הקולקטיביזם הוא עדיין מאוד מאוד משמעותי, ועדיין שם אנחנו יכולים להסתכל איך אנשים חושבים ומתנהגים.
בצורה שמקדמת את הקולקטיב שלהם יותר מאשר.
בתרבות המערב שאנחנו מתקדמים על חשבון האחר, משחקים אצלנו זה אחד מנצח ואחד מפסיד וזה יש בזה מן העצוב ומדכא, אבל זו החברה שלנו לשם היא הולכת, כן.
ראובן עם אופטימית זו.
מה שאמרת מתקשר לי בכלל לנושא של רפואה ובריאות בתוך 10 הדיברות של מרחב בריא שאנחנו מזכירים הרבה פעמים.
פודקסט אחד הדיברים האלה אחת הדיברות זה זה מים תודעה יש דברים שהם יותר ברורים כמו למשל בריאות פיזית אז אנחנו מדברים על חומרים רעילים במבנים עור טבעי זה משהו שברור לנו. הקשר שלו לבריאות במובנים מסוימים, אבל תודעה זה קצת יותר חמקמק ואחד הדברים שמדברים עליו בתודעה זה שכשאנחנו נמצאים במרחב שנותן לנו איזשהו.
רווחה איזה שהיא שלווה. איזה שהוא שקט איזה שהוא ביטחון.
הגוף שלנו מתאושש ומרפא את עצמו, ואני הרבה פעמים מדבר על המושג שאני קורא לו הרופא הפנימי, בעצם הגוף שלנו שמנסה תמיד להחזיר את עצמו למצב הבריא והמאוזן. הוא כן צריך את התנאים החיצוניים שהתמכו בזה, אבל אז הוא יודע לעשות את זה לבד וקצת באותה רפואה שמאנית שבעצם התרופה נמצאת אצל נרפא. כן.
מישהו יכול ללוות אותו בתהליך ולעזור לו?
הוא בעצם מרפא את עצמו. הזכרנו את זה ב-1 הפרקים במחקר של רוג'ר רולריך.
מוכיח שבבית חולים חולים שמחלימים חדר מול עץ מחלימים הרבה יותר מהר מול חולים שמחלימים. חדר מול קירבנים. עכשיו זה ברור לנו עם טיהוטיבית, אבל אנחנו שואלים מה העץ הרי לא באמת ריפה את האנשים אלא רק המראה של העץ גרם להם לרפא את עצמם יותר טוב.
אז זה משהו שהוא קשור באמת לתודעה שלנו. זה קשור גם לתחום הביופיליה שאנחנו כולנו יצורים שאוהבים לחיות. ואפרופו ביופיליה וטבע אמרתי בפתיח.
שאת פרימטולוגית.
אני בטוח שתשעים% מהמאזינים שלנו לא שמרו על המושג או לא ממש יודעים מה זה אז אם בא לך רגע קצת לשתף אותנו.
אוקיי, אז פרימטולוגיה זה חקר פרימטי, פרימטים הם למעשה אנחנו פרימטים, אבל אני עוסקת בפרימטים לא אנושיים שהם קופי אדם קופים.
למורים גלאגואים+ כמה מילים יש בעצם מעל 700 מינים ותת מינים של פרימטים.
ורובם נמצאים בסכנת הכחדה.
האוכלוסיות שלהם מצטמצמות והמדע הזה הוא בעצם בהרבה בהרבה מהמקרים אנחנו יודעים על פרימוטולוגיה בגלל שחקרו קופים כדי ללמוד על בני אדם. חקרו שימפנזים וזה לחשוב, ללמוד על תהליך קבלת החלטות, שימוש בכלים.
ואיך זה משליך על בני אדם? אבל הדגש שלי הוא פרימיט קונס אביישן הוא שימור פרימטיים, כי הם כמו קבוצת מינים.
קבוצת יונקים גדולה שנמצאת מאוד בסכנת הכחדה.
והם נורא נורא חשובים. הם נורא חשובים. אנשים לא מבינים עד כמה הם מן מפתח בסביבות טרופיות באזורים טרופיים בסטרופים, ויש להם תפקיד קריטי בהתחדשות יערות.
כי כמו שדבורים מאביקות צמחים ועוזרות להתפשטות הצמחים והזרעים, אז ככה גם הקופים הם אוכלים את העלים, אוכלים את הפירות.
עושים קקי וכך מתחדש היער. הם נקראים פורסט גארד.
וכן, אני מפתח, אנחנו חייבים כזה קצת קצת לדעת יותר עליהם וזהו. בזה אני מתעסקת, ובייחוד באינטראקציה שבין בני אדם לקופים ואינטראקציה יומנטרי אינטראקשנס מדבר על הכל.
מתיירות, ציד, שימוש בקופים לצורך.
ניסויים במעבדות וריאילטיישן כאילו אתה יודע להחזיר אותם לטבע כל מיני. אז אז כל סוג של של חיכוך שיש לנו עם המינים האלו.
לפעמים כשאני מדבר על בנייה ירוקה אז אנשים אומרים תשמע, הסביבה מאוד מאוד חשובה לי, אבל לא באמת מעניין אותי מה יהיה גורלם של פינגו הקיסר באנטרטיקה ומינים נוספים.
אז אני רגע ככה מאתגר אותך בשאלה הזאת. ונניח שלא יהיו יותר קופים בעולם אז מה לנו כבני אדם שחיים במרכז ישראל בערים מבונות? מה זה?
מה זה משנה איך זה משפיע עלינו?
אז אז קודם נגיד, בוא נודה.
לקופים שאנחנו יודעים כל כך הרבה על האדם, אתה יודע, ניסויים בבעלי חיים זה לא משהו שאני מעודדת, אבל יש דברים שנעשים בצורה הומנית. יש דברים שנעשים בצורה מבוקרת שמאפשרים לנו ללמוד עלינו גם מבחינה פסיכולוגית, גם מבחינה חברתית, גם מהמון בחינות.
בגלל שמבחינת הדי אן איי מאוד קרובים אלינו.
ומזרי מאוד למחקר.
המדעיולוגית כן בדיוק. אז בואו נודה להם על זה זה אחד שתיים.
בגלל שיש להם תפקיד בהתחדשות יערות אז יערות אותם יערות שבהם יש להם שהם המין מפתח אם הם אם הם לא יהיו בסביבה הזאת זה יפגע מאוד באיזון האקולוגי, הבריאות, האוכלוסיות של קופים בהרבה מיערות הטרופים בעולם, זה פרוקסי לבריאות האקולוגית של היער. עכשיו ברגע שהערות לא יתפקדו.
שלנו- עצים, אנחנו כבר שוב האזורים הטרופיים בעולם זה זה הריאות של העולם, יש להם חשיבות בוויסות אקלים בספיגה של קארדו דיאוקסייל. בגלל זה חממה מאטמוספירה גם כשקורטים את היערות האלו אנחנו מקבלים את זה בוסט כזה של עוד קצת גזי חממה לאוויר, אבל ימצאו את היערות ובריאות היערות זה דבר שהוא חד משמעי חשוב לכולנו גם פה בישראל.
ופה בישראל זה קליימט צ'יינג' הוצפורט אנחנו נספול משמעותית יותר מהרבה מקומות אחרים בעולם מהשינויים של האקלים ואנחנו כבר עכשיו רואים הרבה תופעות. גם בכל הבייס אין שלנו בכל המזרח התיכון.
מי ששמע קודם את הרעש לפני 5 דקות זה כי הדלקנו את המזגן זה די מדהים כן שאי אפשר היום בישראל לנהל שיחה של שני בני אדם בלי להפעיל את המזגן. זה כאילו כבר הפך לדבר שהוא בלתי נסבל.
אנחנו מתכננים במשרד מבנים שהם בלי מזגנים או או מינימום.
מחצבה עד צפון רמת הגולן אנשים חיים באמת עם חיסכון משמעותי בחשמל, אבל הרוב המוחלט של המבנים הם לא כאלה. ואנחנו חיים באמת בסביבות כמו כאן במשרד. לצערי שאנחנו מקליטים שבלי מזגן אי אפשר.
פשוט לא מספיק נעים ולא מספיק נוח. ואנחנו לא מאוקלמים כמו השיפיבו בלחות גבוהה ובטמפרטורה והתחלנו לדבר על נושא של משבר האקלים והתחלנו לדבר על נושא של שימור הסביבה אז זה ממש זמן טוב לקפוץ.
לכובע הנוסף שלך שהוא הכל מתקשר בסופו של דבר אחד לשני.
שמדבר על פלסטיק.
וואי וואי וואי.
וואי הם נעוף סנטיומלי דיפנט משהו כמו שמונדי פייטון אומרים אבל בסוף מניין עניין באותו עניין כי כבר רמז לנו שגם בשי פי בו מתחילים להשתמש בפלסטיק כדי לתום חורים בגגות וכדי לקרות כל מיני דברים. אז הנה זה יופי אז הפלסטיק הוא טוב לנו, נותן לנו פתרונות מדהימים, פשוטים, זולים, זמינים.
להמון המון דברים.
נכון, נכון.
מה שראיתי על בהקשר של לסתום חורים בגגות.
הייתי גם חודש בפאפרניוגיני ושם גם ראיתי תופעה אדומה, רק ששם זה היה באי הזה אי פצפון ושם לא רק רואים את הפלסטיק על הגגות, אלא הוא מצטבר בכל הכפר ואתה מסתובב שמה ואתה רואה קליפות בננה ואתה רואה צדפים וקונכיות ועצמות של דגים ודברים שזורקים כי זורקים כי במשך מאות ואלפי שנים פשוט זרקו זבל אורגני כי זבל אורגני.
ועושים את אותו דבר בהרבה מהמקומות האלה.
ללא הידיעה שאיך פלסטיק מתנהג זה חומר חיצון זה משהו מבחוץ זה כמו שבאים לכל מיני קהילות שבטיות ומעבירים להם מחלות מבחוץ, דברים שהם לא התמודדו איתם בעבר. אז גם פלסטיק זה משהו שמגיע לקהילות מקומיות נידחות בכל מיני מקומות שבטיות בעולם ולא יודעים איך להתמודד איתו. אף אחד לא שם על זה טיקט לא מתכלה.
שימו בפח.
הדברים שהולכים ומצטברים, וגם שם התופעה היא.
באים ביי טרובריאנט במ פוניוגני הפלסטיק מצטבר באי. יש שם בעיה של מקום והם מתחילים לעשות מטמנות מאולתרות הרים של פסולת שזה תופס להם מתוך המקום שהם יכולים לעשות בו גינה או בית, ואז יש עליית פני הים. אז אנחנו זה משבר לא רק בריאותי אלא גם חברתי וכלכלי, וזה.
ורוב הפסולת שנמצאת שם בחופים שמסביב מגיעה ממדינות אחרות בכלל.
אז אז זה עוד. כזה לחשוב על אוכלוסיות אוכלוסיות שהן אמרנו מרגרייז מה היה המילה?
השוליים כאילו בשוליים, שדוחקים אותם בעצם לקצי סדר עדיפויות הלאומי, המדיני, הכלכלי.
מושפעים מזיהום של סביבה, מזיהום הפלסטיק אז פלסטיק בכבודו ובעצמו זה החומר אהוביינט. סתם. אני מסניפה פלסטיק כזה מידי פעם.
סתם לא, אבל אני עוסקת באומנות גם עם פלסטיק. כחומר אני כבר כל כך הרבה עשיתי ממנו פסלים ואומנות שאני כבר מכירה כל כך טוב את החומר, איך הוא מתנהג, מה אפשר ואי אפשר לעשות איתו.
אני כזה נורא, נאמנה לגישת האפס. פסולת לא משתמשת בצבע, לא משתמשת בדבק שאני בונה את האומנות שלי מפלסטיק כדי לדבר על התופעה, להראות איך אנחנו צריכים לייצר- פלסטיק.
ובמסגרת פלסטיק פריזר. אז בעצם כל הניקיונות דחופים שאנחנו עושים זה כזה מקור אני עושה אני הולכת לשופינג בחוף ואני נוספת לי כל מיני זבל ויוצרת את האומנות כדי לדבר על התופעה, על איך פלסטיק פוגע בבריאות האדם בסביבה, בחיות הבר, אם זה ביבשה אם זה בים כן יש הרבה על מה לדבר.
ממש אז קודם כל, זה באמת מרתק.
כי קצת אמרת את זה כזה על הדרך, אבל בעצם את עושה המון. זאת אומרת, את בעצם יוזמת.
פעילות של ניקיון חופים נכון, ממש פעילות חברתית קהילתית כזאת שזה משהו שקורה. נגיד את רוצה להזמין את האנשים ליצור קשר בנושא הזה או.
קורה מידי פעם כאילו איך זה?
אז קודם כל אני אשמח לומר שכולם מוזמנים לעקוב אחרי פלסטיק בריזר באנגלית רשום בפייסבוק ובאינסטגרם. יש לנו גם אתר, אפשר למצוא אותו כזה בלינק בפייסבוק שלנו.
ותמיד אנחנו מפרסמים ניקיונות או אירועים ובנוסף, אני אומרת ניקיונות כי אני חושבת שזה כלי חינוכי מאוד עוצמתי וחשוב למאבק בבעיית הפלסטיק, ואני אומרת את זה כי אנשים לפעמים אומרים לי.
ניקיונות דחופים לא יצילו, לא יצילו את הסביבה ויפתרו את הבעיה. ברור שלא ברור שניקיון חוף אם אני אלך עכשיו אנקה חוף עם איזה 50 מתנדבים.
זה ממש לא יפתור את הבעיה, אבל זה חלק קריטי בפתרון כי אנחנו צריכים שאנשים יבינו. אנחנו צריכים שאנשים הנה, עצם זה שאתה בא לחוף ואתה אוסף פתאום אנשים רואים איזה זבל מגיע לך מגיע לחוף רואים שאיזה שהוא דנטל+ כזה מפלסטיק בחוף הים.
או מקשרים את זה ליום יום, מקשרים את זה למוצרים שמשתמשים בהם ביומיום וזה משפיע בעיניים באופן ישיר על ההתנהגות הפלסטיק שלנו. אני קוראת לזה.
על פלסטיק בהאבר והדבר הראשון שאנחנו המסר הראשון זה שאנחנו יכולים לצמצם בפלסטיק חד פעמי דבר ראשון, אז דרך ניקוי החופים אנחנו מעבירים את המסרים האלו ועוזרים לאנשים כזה גם נותנים להם השראה אבל גם עוזרים להם להגיע לכל מיני פתרונות ולא להרגיש שהם לבד בזה.
גם אם אנחנו יש את המשפט כזה שהפך להיות מאוד מאוד נפוץ, את און, סטרס אייט ביליאן פיפר או משהו כזה.
אז ווא זה לא חייב להיות רק סטראט. זה יכול להיות גם כוס חד פעמית, גם כל מיני דברים ביום יום שלנו. ואם הרבה עשו את זה וישפיעו על הסביבה שלהם אז זה כבר התחלה.
אז מרתק קודם כל פלסטיק פריזר וזאת דרך אחת שלך דרך חינוך להעביר בעצם את המסרים ודרך נוספת שאת עושה היא בעצם דרך האומנות ואז התחילת להגיד שבעצם דרך האומנות שמשתמשת בפלסטיק בשימוש חוזר או פלסטיק שבנמצא או בג'ט רובם מה שנקרא דברים שבנמצא את לוקחת ועושה גם כן מייצרת איזשהו שיח.
אז נגיד תספרי על זה. מאיפה את משיגה את החומרים, את הפלסטיק, את חומרי הגלם?
זהו אז כמו שאמרתי אז פלסטיק משפיע על על חיות ועל כל הסביבה. גם ביבשה וגם בים. אז לא כל הפלסטיק שאני אוספת לאומנות שלי מגיע מחוף הים.
אומנם יש שם הרבה פסולת, אנחנו כולם מכירים את בעד הפלסטיק בחופים- רובנו נתקלנו בפסולת פלסטיק בחוף, אבל יש פסולת פלסטיק בהמון מקומות. אני אוספת גם.
וואלה לפעמים אני סתם הולכת ברחוב ואוספת את זה אבל כן או מסתובבת בפארקים או בשטחים פתוחים באתרי בנייה.
באזורים שיש אתרי בנייה תמיד יש מכולות פסולת ענקיות, כאלו שזורקים בהם כל מיני זבל או לפעמים בימים של פינוי גזן שכזה המשאית עוברת בין הבתים ואוספת כל מיני דברים גדולים שזורקים גם שמה אני אני מתה על ערימות של זבל. בוא נתחיל בזה אז גם מקומות פתאום שיש שטחים פתוחים שיש בהם איזה שהוא הר של זבל שהוא לא.
שהוא לא מתמנה רשמית, אלא פשוט מקום.
אז גם לשם.
והרבה מגיע מהיבשה, הרבה מגיע מענף הבנייה ומענף החקלאות גם בפסלים שלי.
מה את מוצאת נגיד באתרי בנייה?
אז בוא נגיד שהחומר האהוב עליי הוא צינורות אספי צינורות של אינסטלציה. כן אני מאוד אוהבת. אני קודם כל כאילו.
החידוש בענף את יודעת, פעם היו צינורות נחושת, ברזל והחידוש זה האסתי כי הם צינור בתוך צינור ואז אם יש פיצוץ צריכה להוציא אחד להשחיל את השני.
כן וואלה.
הטכנולוגיה.
מעניין. זהו אז זה סופר שימושי לי כי אני אני בונה בעצם את השלד של העבודה שלי עם הצינורות האס פי האלה בגלל שכבת אלומיניום שלהם ואני אני מעקמת את זה וזה נשאר, זה גמיש וזה וזה אחלה.
רק שתמיד אני הרבה פעמים מוצאת אותם במקומות של שיפוצים שזורקים אינסטלציה ועושים אינסטלציה חדשה.
וצינורות מכל מיני סוגים יש את הצינורות טורקיז האלו יש צינורות.
כזה שהוא יש לו כזה.
את הקוברה אני גם משתמשת בו לא מעט דווקא עכשיו התערוכה את הזנבות של הקופים עשיתי עם הצינור קוברה כי יש לו את.
הספירה הזאת את.
הטקסטורה הזאת שנורא מזכירה את את הפנים של הזנב של הקופים שהוא הוא פרינסייר טל זה זנב שהוא כמו שריר הוא כמו עוד גפה אז אני כזה מתאים וכבר אני.
אידן רגע, עצרתי להכיר איך נראה הזנב של הקוף מבפנים שזה כאילו באמת רמה גבוהה פרימטולוגית אין מה לעשות כן.
אז כאילו זה כזה אז אני גם אני גם אני אוהבת טבע ואני מכירה ואני רוצה ככה להמחיש את הטקסטורות שלך ולפרווה ושל השרירים ושל כף הרגל ושלזה אז אני כבר יודעת באיזה סוגי פלסטיקה אני הולכת להשתמש.
+ מהתחלה ידעתי שאני צריכה פלסטיק בצבע חום כי אני הרי לא צובעת את הפלסטיק.
לי, אני צריכה שזה יהיה בצבע שלו שנתן לו הטבע מה שנקרא אז השתמשתי בצינורות השקיה חומים בשביל האצבעות של כוף העכביש ובחלקים הצינור הקוברה בשביל הציפורניים שלו כי זה היה ממש.
תכנון ואז ללכת ולחפש את הסוגים האלה של הפסולת.
חתיכת אגר אז עד עכשיו שכנענו מה טוב בפלסטיק, אבל בכל זאת אנחנו רוצים פלסטיק פרי, אז בוא נדבר קצת על מה רע.
אז.
טוב אז גם כשאני משתמשת בפלסטיק באמנות שלי הרבה פעמים אני אני נחשפת.
לחלקיקים שלו לפירוק שלו אז פלסטיק הוא בעצם.
מעל 99% מהפלסטיק.
עשוי מנפט גולמי, מגז מנפט גולמי, גז טבעי, מנפט גולמי, ובעצם דלקים פוסינים.
דלקים מאובנים, מה שאנחנו תמיד אומרים, מה שהיה בדינוזאור לפני 60 מיליון שנה בתוך האדמה, עבר תמורות כימיות, ובעצם אני תמיד אומר שזה אותה אנרגיה של השמש, שהפכה האור בפוטוסינתזה הפך לצמח הצמח נאכל על ידי דינוזאור הצמח והדינוזאור מתו, ואותה אנרגיה של השמש הפכה לאנרגיה.
אותם דלקים פוסילים והיום אנחנו שורפים אותם בחזרה. בעצם העור של השמש מלפני 60 מיליון שנה נדלק בחזרה גלגולי האנרגיה וחוזר להיות החשמל שלנו וחוזר להיות גם הפלסטיק שלנו. אז הכל בסוף זה אור.
הכל זה שמש. אבל הנה הפלסטיק הגיע, הוא מגיע מנפט. ומה, מה רע בנפט?
אז תהליך של ייצור הפלסטיק כתוצר לוואי של ייצור נפט.
הוא קודם כל תהליך שהוא כרוך בהמון אנרגיה.
גזי חממה ובייצור של הפלסטיק מתווספים אליו כל מיני חומרים סינתטיים, חומרים שבשביל לתת לו את הצבע שלו בשביל לתת לו את הגמישות שלו בשביל לעשות אותו. הדבר המדהים הזה שנקרא פלסטיק ואפשר להשתמש בו בשביל כל כך הרבה דברים. ומה שמצחיק אפרופו דינוזאורים, יש כזה איזה מילים עכשיו שאמרים בובת פלסטיק של דינוזאור ואז אומרים כזה אר פלסטיק דיינסור דינסורס כי הם בעצם עשויים.
ממאובנים של מדינות.
אז כן, אז אנחנו יכולים לעשות הכל מפלסטיק.
ובגלל שהוא כל כך טוב מה שעושה אותו לכזה טוב וכזה דורבור ולונגלסטינג ונשאר הרבה זמן וזה ועיקש אז הוא בעצם לא מתכלה כמו שאמרנו קליפת בננה תתכלה אלא התפרק לחלקיקים והחלקיקים האלו נשארים בסביבה ונשארים חודרים לאדמה, נתפסים למקורות המים שלנו נפלטים אל האוויר.
ובחלקיקים האלו זה לא סתם פלסטיק שיש בו כימיקלים אלא כשפלסטיק נוגע.
בלמשל באוכל או בשתייה שלנו גם פולט עוד כימיקלים. הכימיקלים החביבים האלה שהצטרפו אליו כדי לעשות אותו לגמיש למשל שהם משבשים אנדוקרינים והם כל מיני דברים שנכנסים לגוף שלנו ופוגעים בפעילות ההורמונלית האנדוקרינית שלנו.
וזה פה כבר שלל השפעות בריאותיות שאנחנו יכולים לדבר עליהם עד מחר.
אבל הוא בעצם כבר נמצא בריאות שלנו הוא נמצא.
במחזור הדם במערכת העיכול נמצא אפילו בשליה.
שעוברית ואמהית נמצא גם באשכים ובנוזל זרע, אז אנחנו מדברים על משהו שהוא כבר ממש בתוכנו וזה סופר מפחיד ובטבע הוא גורם לחיות, להיחנק או להסתבך, להסתבך למוות או להיחנק או לאכול אותו בטעות.
והוא נכנס לגוף שלהם, ולפעמים זה יכול להיות משהו שלא הורג אותם. לפעמים יש סתם מוצאים עכשיו פה איזה יעל דרוס ואז במקרה עושים על מתיחה לאחר המוות ורואים קיבה מלאה בפלסטיק. האם זה הרג אותו?
לא בטוח, אבל האם זה נמצא בו זה כן בטוח. אז הוא פשוט כבר בכל מקום.
אגואיסט ולא אלטרואיסט? בוא נחזור רגע לבני אדם. דיברת על משבשים הורמונליים, דוגמאות לתופעות בריאותיות שזה עשוי ליצור ברגע שאנחנו מקיפים את עצמנו במשבשים הורמונליים.
אז קודם כל זה פוגע אמרנו בפוריות אם אנחנו מסתכלים גם אצל נשים, אבל אם אנחנו מסתכלים אצל גברים ככה יש לנו מספרים, זה עלול לפגוע בפגיעה בספירת ספירת תאי הזרע אצל גברים יכולה להיות נמוכה יותר.
זה גם יכול לגרום לבעיות קרדיווסקולריות.
גורם שמוסיף לסיכון להתקפי לב אצל נשים זה גם נקשר לאנדומטריוזיס.
גם אצל.
למשל, בריאות יכול לגרום לבעיות נשימה וכל מיני דברים שאנחנו מזהים עוד+ קשרים והשפעות כאלו ואחרות. זה אגב נכנס לגוף שלנו דרך נשימה.
דרך אכילה של דברים שיש בהם פלסטיק וגם יש מעבר טראנסדרמלי דרך העור של מיקרופלסטיק הוא בעצם כל כך קטן. ומה שאמרתי שכשאני יושבת ועובדת עם הפלסטיק ואני עושה בו עם המברגה אני עושה בו חור וזה ואני רואה את כל הדברים נפלטים.
באוויר או פתאום אני רואה אבק של פלסטיק על האצבעות שלי אני אומרת וואו, זה סנות גוד אבל אבל כן אתה רואה עד כמה הוא אבקה הוא יכול להיות אבקה וגם הרבה.
למשל בבקבוקים של מים, מינרלים, בקבוקים.
יש הם מצאו מעל 200 40,000 חלקיקים לליטר של מים בתוך בקבוק פלסטיק.
סתם בקבוק שאנחנו קונים בקבוק שתייה.
כן, יש בהם המון חלקים.
ותשעים%
שמאתיים 40,000 חלקיקים האלו זה ננו פלסטיק. זה לא דברים שאנחנו יכולים לראות בכלל, אז כן.
אז המון פלסטיק בתוכנו דיברנו. הזכרתי ב-1 הפרקים את האביב הדומם סיילנד ספרינג של רייצ'ל קרסון שבעצם התחילה את כל המגמה הסביבתית הזאת. מה היא עשתה?
היא כתבה בשנות השישים ספר שבה ואמר שבשדות שמרוססים על ידי די די טי הציפורים נכחדות ומסיקות לשיר ולכן האביב הדומם.
וכמובן שקמו עליה כל הארגונים והתאגידים הגדולים. אמרו לה את מדברת שטויות, דידי, זה חומר בטוח לחלוטין לשימוש. כהוכחה הם לקחו ציפור והטיזו עליה דידי טי ואחר כך הזריקו לה די טי ואחר כך הטביעו אותה בדי טי והציפור חיה בממשיכה לשיר ואז באו לרייט של קאסו ואמרה את מדברת שטויות ואנחנו נתבע אותך תביעת דיבה אדירה כי את בעצם.
אמרת דבר שהוא לא נכון על התעשייה שלנו, של חומר שהוא בטוח לחלוטין, וכמובן שהגיבורה שלנו הייתה קצת יותר חכמה מזה, אחרת לא היינו מספרים את סיפורה והיא אמרה.
לציפור בימי חייה זה כנראה לא עושה כלום אבל הביצה שהציפור הזאת תטיל הקליפה שלה תהיה דקה באיזה עשירית המילימטר והביצה תתבקע בעת ההטלה והדור הבא של הציפורים לא ישרוד ואז בעצם התחילו להבין שיש השפעות של החומרים התעשייתיים שאנחנו לא רואים מיד. אבל לאורך זמן, לפעמים אחרי דור, לפעמים אחרי שנים, פתאום התופעות שלהם בהשפעות שלהם מתחילות לצאת מעל מהשטח וזה פתח תיבת פנדורה והתחילו לבחון את כל היש. לא זוכרת את המספר.
10,000 ומשהו יותר חומרים תעשייתיים ידעו לאדם והתחילו לבחון את כל החומרים האלה ולנסות להבין את השפעה ארוכת הטווח שלהם, הרבה מהם. עד היום אנחנו לא יודעים. יש חומרים למשל שמוגדרים כחשודים כחומרים מסרטנים עוד אף.
אחד לא הכריז עליהם כמסרטנים ודאיים, אבל הם חשודים. זאת אומרת, אנחנו צריכים איזה שהיא תקופה של זמן כדי להבין מה ההשפעה שלהם. ופה את אומרת על הפלסטיק קודם כל, יש המון פלסטיק בתוך הגוף שלנו.
מי אוכל בנשימה ממעבר אל העור, אל העור שלנו וכולי.
עצם זה שהסביבה שלנו מלאה בפלסטיק, אפילו מהירקות שאנחנו אוכלים נכון, הפלסטיק נמצא באדמה והפלסטיק הזה מגיע גם לאוכל שלנו. ועכשיו חלק מהדברים אנחנו כבר יודעים שזה מזיק וחלק. אנחנו עדיין לא יודעים, זה לא חדשות טובות אבל אבל כנראה שחלק גדול מההשפעות של העסק עוד לא, עוד לא ממש חקרנו והבנו.
נכון נכון יש יש מגמה של של מחקר.
של עוד++ מחקרים שיוצאים בנושא עוד+ מחקרים.
זאת אומרת, עדויות עוד+ עדויות של מצאנו פלסטיק בלב, מצאנו פלסטיק בפור.
כמה חודשים יש איזה משהו עכשיו אחד האחרונים היה שבנוזל זרע ובאשכים.
ורואים שיש איזה שהיא עלייה במחקר ובצורך לחקור את זה ולהבין את זה יותר לעומק עכשיו. אפרופו דברים שאנחנו כבר מבינים שהם מזיקים אז פי איי הוא אחד מהם. זה ביספנול איי.
זה בעצם משבש אנדוקרימי זה כימיקל שנמצא הרבה פעמים בפלסטיק והרבה דברים שהם למאכל מוצרי פלסטיק שהם למאכל רשום עליהם בי פי איי פרי זאת אומר שאה או קיי זה טוב? זה בסדר לאכול ממשהו שהוא בי פי איי פרי אז אם תראו בקבוקים רב פעמיים מפלסטיק או כל מיני כלי פלסטיק כזה.
לאוכל.
אז או קופסאות רשום בי פי איי פרי ושזה בסדר.
תינוקות, בקבוקים.
של זה משהו שמצאו וראו, אבל אנחנו מדברים על אחד מתוך הרבה כימיקלים נוספים, אז יש בי פי אס ויש בי פי אף ויש עוד סוגים של ביספנולים שהם גם עלולים להיות משבשים אנדוקרינים שעוד לא נחקרו. אז עכשיו בינתיים אנחנו נהנים בסבבה שלנו עם בקבוקים שהם ביבי פרי ואין לנו מושג מה כל השאר אז אז אפשר כזה.
קנורי להיות כזה איך קוראים לזה one sifn ופשוט לא לאכול מדברים.
שהם מפלסטיק ולא לקחת את הסיכון הזה לא לאם רשום על קופסת פלסטיק שהיא סבבה למיקרוגל או לאוכל חם. אז בואו ניקח את זה בעירבון מוגבל ונגיד.
אני, אני אשתמש אני אוכל אוכל חם ממשהו שהוא לא פלסטיק עכשיו זה לא קל זה לא קל, אנחנו מאז הקורונה יש לנו הרבה יותר משלוחי מזון, הרבה דברים שהם באים ארוזים מאז הם כבר במגע עם פלסטיק, אז נורא קשה לשלוט, אבל מה שאנחנו כן יכולים לשלוט, אז בוא ננסה לאכול ולשתות ממשהו שהוא לא עם פלסטיק, אם זה שתייה חמה בעיקר.
הפליטה של החומרים הרעילים מתוך הפלסטיק אל תוך המזון לתוך השתייה היא הרבה יותר גבוהה.
בטמפרטורה ככל שזה חם יותר, אבל מסתבר, היה מחקר שמצא שגם בטמפרטורת חדר יש פיתה של החומרים האלה אל תוך נוזלים. זה גם תלוי שוב מה הנוזל וזה. אבל הנה הם שישיית בקבוקי מים שיושבת איזה איזה שעתיים בשמש.
אי אפשר לא להשתה ממנה.
אז זהו אז בא לי. כאילו לשאול לוי וואו מפחיד מה עושים אבל בוא נחלק את התשובה של מה עושים.
לשני חלקים אחד מה עושים ברמה הביתית? אנחנו מדברים על המרחב הבריא, אנחנו רוצים שהבתים שלנו מקומות, עבודה, בתי הספר יהיו בריאים יותר. אז 1000 שלנו מה עושים ברמה הלוקאלית הקטנה?
ודבר שני מה עושים ברמה הגלובאלית מה עושים עם כל הפלסטיק הזה אז זה לא חשוב? הסדר תעני מה שנראה לך.
טוב, אז אני אתחיל מאמנת הפלסטיקה הבינלאומית שהולכת לקרות בבוסאן.
בקוריאה, בדרום קוריאה בעוד מה זה בנובמבר?
אז. אז בעצם הועידות הוועידה הזאתי היא התחילה כזה דרך האום? בהבנה של וואלה?
אנחנו צריכים לעשות משהו איזה שהוא גלובל פלסטיק קריטי ביידינג.
שהוא לא יודע הולך לשנות את איך שאנחנו מבינים ומתנהגים עם פלסטיק ברמה הגלובאלית.
והרבה מהמדינות שלקחו חלק בוועידה הזאתי נקראים המדינות השאפתניות שרוצים שתהיה אמנה שאפתנית.
שאחד הסעיפים שלא רוצים לתת להם טו טו זה לצמצם את הייצור של הפלסטיק, אז אנחנו נצמצם את הייצור של הפלסטיק. זה אחד הדברים הכי חשובים שצריכים לקרות הייצור של הפלסטיק הולך להכפיל את עצמו בשש עוד כמה שנים, והוא הולך עולה ועולה ועולה ואין לזה, אין לזה מעצור. אנחנו עדיין לא מצליחים להתמודד עם כל הפלסטיק שנוצר עוד משנות החמישים.
אז אז אז יש את המדינות השאפתניות, ויש כמובן.
את האופוזיציה שהתגבשה לה זה נקרא לייק מיינדק שזה מדינות שלא מדינות פטרוכימיות שמרוויחות מתעשיית הנפט שלא מעוניינות בצמצום של הייצור אומרות טוב בוא נתמודד עם מיחזור פתרונות קצה כך וכך טכנולוגיות כל מיני חיידקים שאוכלים פלסטיק ולהפיל את האחריות על חיידקים וכאלה.
אז, אז סין.
ורוסיה וחברים ערב הסעודית אז יש לנו את הדבר הזה שעכשיו הרבה מדינות רוצות לחתום. אגב גם מנסים שישראל תהיה חלק מהברג טו בסאן איזה שהוא איזה שהוא פטישן כזה שאומר שזאת תהיה המטרה. אנחנו רוצים שיהיה הפחתה על ייצור הפלסטיק.
יש המון תקוות שהוועידה הזאתי בנובמבר תייצר שינוי.
לא יודעת, אני.
אני אופטימית. אני מקווה שאכן יהיה מגבלות מסוימות על ייצור. אני בטוחה שזה עם המון סעיפים ואחד הקשיים שעומדים בפני דבר כזה, זה שחייב להיות קונצנזוס.
ברגע שהתחילה הוסכם שחייב להיות קונצנזוס, אמרנו שזה לא יהיה מספיק שאפתני כי חברים כמו רוסיה וכאלה יגידו לא, אנחנו לא, אנחנו לא סבבה עם זה, בוא נמשיך לדבר.
אז אז יש את זה שהולך לקרות ולוקחים שם חלק גם תאגידי.
תאגידי ענק אם זה אם זה בנייה אם זה קוקה קולה, אם זה כל מיני חברות שצריכות להתמודד עם ההשלכות של חתימה על אמנה כזאת, הם צריכים להתאים את עצמם לשוק הפלסטיק שהולך ונהיה וברמה ברמה שלנו.
אני חושבת ששוב כמו שאמרתי, כל אחד יכול לעשות את שלו, אבל אנחנו חלק מקהילה, אנחנו חלק מעיר, אנחנו חלק ממדינה וכשאנחנו באים ורוצים למחזר את הבקבוקים ולא נוח לנו לא זה אנחנו תמיד יכולים לפנות לרשויות. אנחנו תמיד יכולים להיות חלק מקהילה שמוצאת פתרונות. אנחנו תמיד יכולים לתמוך, גם אם זה לא כלכלית, גם אם זה לא עכשיו לתרום לעמותות שמנסות לייצר שינוי.
בשימוש שלנו בפלסטיק או במאמצים לניקיון.
הפלסטיק מהטבע זה לתמוך בלהפיץ בסדר דה וורד ותבוא לניקיון חוב, כי אני חושבת שאפילו אם אתם לא תהיו עכשיו גיבורי הפלסטיק אז להיות בן חוף זה נורא. זה נורא משפיע על אנשים. אני רואה את זה וגם אנחנו התחלנו את פלסטיק פריזר באלפיים ושמונה 10.
ומאז וואלה, אז לא היה עמותות שכזה עושות סתם ניקיון חוף.
פתאום צצו עוד+ זה היה כמו פטריות אחרי גשם. פשוט עוד עמותה+ עמותה בוא למה הם פשוט לא באו להיות חלק מפלסטיק פרי אבל אתה יודע מה? סבבה שיהיה עוד עמותות קרן חובים אני בכיף פונים לקהלים שונים והדבר הראשון הסטפ וואן זה קאט את הפלסטיק החד פעמי.
כאילו פלסטיק חד פעמי? מה זה? זה בקבוקים זה סכום זה עושים על האש, תתעקשו, תתעקשו, לא לא להביא שרוול של כוסות חד פעמיות שכל אחד יביא את הכוס שלו.
פשוט להתעקש לפעמים זה בסדר.
לשטוף כלים.
לשטוף כלים כן, לגמרי.
וואו. טוב, אז התחלנו בשבט האמזונס בשיפיבו סיימנו בניקיון חופים.
בתל אביב נתניה לא יודע איפה אתה עושה את זה אשדוד.
הרבה בתל אביב למעשה תל אביב היאירה אינוירמנט הזה, אבל עשה גם בהוד השרון מתישהו.
אין לי ים בעוד השרון אבל את מוזמנת לבוא לנקות.
לא רק ים.
נכון, גם אמרנו שזה הפלסטיק ביבשה הוא בעיה לא- אם לא יותר חמורה מהניקיון. בחוק מהפלסטיק בחוב אבי אנקא קודם כל, זה מסוג השיחות שהייתי יכול להמשיך אותם הרבה מאוד זמן, אבל אנחנו מקציבים למאזינים שלנו שעה לא יותר מזה. מספיק שיהיה ככה גם למשהו לפעם הבאה.
אז קודם כל תודה רבה על שיחה מרתקת. אני מזכיר לכל מי ששמע אותנו כאן היום, יכולים גם לעקוב אחרייך אמרת פלסטיק פרי איזראל בפייסבוק.
להצטרף ליוזמות האלה גם ברמה החינוכית וגם ברמה של המודעות האישית של כולנו. יש עוד הרבה מה לחקור, הרבה מה ללמוד, גם האומנות שלך. אני חושב שהיא אומנות שיש בה מסר חינוכי.
יש הרבה מה לדבר עליה, לראות אותה, לחוות אותה ובטח תלחוות תתפתח עם השנים.
זהו ואני מזכיר שקודם כל אנחנו כאן. לכל מי שהאזין לפרק הזה אפשר לשאול. אפשר לכתוב לנו?
אפשר לבקש דברים שאנחנו נעלה בפרקים הבאים.
אנחנו מאוד מאוד קשובים לזה והרבה מהרעיונות שהועלו כאן הם רעיונות של מאזינים מפרקים קודמים. אני מזכיר לכם שיש לנו את בילדאפ המכללה לבנייה ירוקה שבהוד השרון, שבה אנחנו מכשירים את הדורות הבאים של אדריכלים, מעצבים, קבלנים, מפקחים. כל מי שיש לו יד ורגל בענף הבנייה על מנת לבנות נכון יותר טוב יותר, מותאם לאנשי המאה העשרים ואחד גם בהיבט של האקלים בהיבט של הרווחה הפיזית, המנטלית והחברתית שלנו.
הביא ברכות אחרות.
אז כן, רק הייתי רוצה להוסיף שכמובן כולם מוזמנים להצטרף אלינו לפלסטיק, פרי, שאנחנו מובילים ניקיונות לציבור הרחב ולהיות חלק, אבל גם כל אחד יכול לעשות ניקיון בסביבה שלו בעיר שלו ביום ושעה שמתאימה לו ולהוביל עוד אנשים להצטרף. אנחנו כאן, יש לנו גם מדריך איך לעשות את זה מוזמנים לפנות אלינו, ניתן לכם טיפים ויאללה זה יכול לקרות בכל מקום, בכל זמן.
מדהים. אז יאללה יוזמות של ניקיון חופים, יוזמות חשובות להתנדבות של חינוך ושיהיה לנו סביבה נקייה מפלסטיק נוחה, נעימה ובריאה.
רק בריאות רק בריאות.
תודה.
